1. הערכה ראשונית והגדרת מטרות

היכרות עם המטופל, הרקע האישי והקשיים המרכזיים. זיהוי הסימפטומים, דפוסי ההתנהגות והאמונות המגבילות. הגדרת מטרות טיפול ברורות ומדידות (למשל: הפחתת התקפי חרדה, שיפור איכות השינה)

2. פסיכו־חינוך (Psychoeducation)

המטפל מסביר למטופל את עקרונות CBT: הקשר בין מחשבות, רגשות והתנהגות. הדגשת החשיבות של תרגול עצמי ("שיעורי בית") כחלק בלתי נפרד מהטיפול. מתן כלים להבנת מעגלי חרדה, דיכאון או קשיים רגשיים אחרים.

3. זיהוי מחשבות אוטומטיות שליליות

עבודה על מודעות: רישום מצבים יומיומיים ותגובות רגשיות. הבחנה בין מצב אובייקטיבי לבין הפרשנות האישית. זיהוי דפוסים קוגניטיביים כמו הכללה מוגזמת, חשיבה דיכוטומית או קטסטרופליזציה.

4. בחינת אמונות היסוד והאתגור הקוגניטיבי

בירור אמונות שורש (Core Beliefs) שמובילות לקשיים. שאלות מנחות ו"תשאול סוקרטי" פיתוח חלופות מציאותיות ומסתגלות יותר לחשיבה ועיגון מחשבות אדפטיביות

5. שינוי התנהגותי

חשיפה הדרגתית למצבים מעוררי חרדה תוך שימוש בכלים של ויסות רגשי. תרגול מיומנויות חדשות – פתרון בעיות, תקשורת אסרטיבית, טכניקות הרפיה. חיזוק התנהגויות מסתגלות באמצעות חיזוקים חיוביים.

6. תרגול ושיעורי בית

המטופל מקבל משימות לתרגול מחוץ לחדר הטיפולים. התרגול מאפשר הפנמה והעברה של הלמידה למציאות היומיומית. בדיקת המשימות בתחילת כל פגישה כדי לחזק מוטיבציה ולדייק את התהליך.

7. מעקב והערכה מחודשת

בחינת התקדמות בהתאם למטרות שהוגדרו בתחילת הטיפול. זיהוי תחומים לשיפור נוסף. התאמת הטיפול לצרכים המשתנים של המטופל.

8. סיום והכנה לעתיד

סיכום הכלים שנלמדו במהלך הטיפול. בניית "ארגז כלים אישי" להמשך. תוכנית מניעה של חזרה לאחור (Relapse Prevention) – זיהוי סימנים מוקדמים וחזרה לשימוש בכלים.