מאת נעמה הודיה אגמון, מייסדת Therapiplus
פורסם ב14.11.2025
הכאב האנושי, בין אם נובע מטראומה, אובדן, פרידה, מחלה או טלטלה פנימית - מהווה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר המעצבים את חיינו. אף שהחוויה הכואבת נתפסת לעיתים כקריסה פנימית הפסיכולוגיה המודרנית מצביעה על כך שהכאב יכול לשמש גם ככוח מניע להתפתחות, שינוי וצמיחה (Tedeschi & Calhoun, 2004).
צמיחה פוסט-טראומטית (Post-Traumatic Growth; PTG) מתארת את הדרכים שבהן אנשים מצליחים למצוא משמעות חדשה, חוסן ויכולת רגשית רחבה בעקבות התמודדות עם משבר.
הכאב כהזמנה להתבוננות עמוקה כאשר האדם חווה אירוע טראומטי או נקודת שבר מתערערת תחושת היציבות הפנימית ולעיתים מתמוטטות אמונות יסוד לגבי העצמי, העולם והאחר (Janoff-Bulman, 1992). דווקא הרגע הזה - של חוסר ידיעה - פותח מרחב לשאלות מהותיות: מה חשוב לי באמת? מהם המשאבים הפנימיים שבי? אילו חלקים הוזנחו עד היום?
בקליניקה של Therapiplus אני פוגשת מטופלים שמספרים כי בתוך הכאב נולדה צלילות חדשה: הבנה עמוקה של צורכיהם, קשר מחודש לעצמם ויכולת להתבונן בחייהם ממקום כנה יותר. הכאב מאלץ אותנו לעצור, להקשיב ולהרגיש ומתוך התנועה הזו נוצר שינוי אמיתי.
מרכיבים מרכזיים של צמיחה פוסט-טראומטית
מודל הצמיחה של Tedeschi ו-Calhoun (2004) מתאר חמישה תחומים מרכזיים שבהם מתרחשת התפתחות:
- הערכה חדשה של החיים - תחושת הודיה עמוקה ופרספקטיבה מחודשת.
- חוסן פנימי - תפיסה עצמית של עוצמה: "אם עברתי את זה אני מסוגל/ת לעוד".
- קשרים בין-אישיים מעמיקים - פתיחות, פגיעות ויכולת לבקש עזרה.
- התפתחות רוחנית או קיומית - עיסוק במשמעות, מטרות ותכלית.
- פתיחות להזדמנויות חדשות - קריירה, מערכות יחסים והגדרות עצמי חדשות.
התהליך הזה אינו לינארי. הצמיחה מתרחשת יחד עם הכאב לא במקומו. אדם יכול לחוות התקדמות לצד נסיגות ובהדרגה לפתח "עצמי מחודש" שמחזיק יותר אמת פנימית.
הכאב אינו האור - אך הוא פותח אליו את הדרך
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שצמיחה מבטלת את הסבל. בפועל הצמיחה נוצרת מתוך העיבוד הרגיש והעמוק של הכאב. תפקיד הטיפול הוא ללוות את המטופל בין שני הקטבים: הכאב המבקש הכרה והתקווה המבקשת להתהוות.
טיפים יישומיים למטופלים המבקשים לצמוח מתוך כאב
1. פיתוח מודעות לגוף ולרגש
הקדישו חמש דקות ביום להתבוננות: מה אני מרגיש/ה בגוף עכשיו? מה עולה בי רגשית? התרגול מייצר ויסות וקרבה לעצמי.
2.כתיבה רפלקטיבית
כתבו על האירוע, על תחושותיכם ועל מה שהוא משנה בכם. מחקרים מצביעים על כך שכתיבה מסייעת לעיבוד קוגניטיבי ורגשי.
3. שיתוף ויצירת מערכת תמיכה
שיחה עם אדם קרוב או עם מטפל/ת מקלה משמעותית על עומס רגשי ומחזקת תחושת שייכות. 4. זיהוי חוזקות ומשאבים
שאלו את עצמכם אילו משאבים פנימיים התגלו בכם ומה בי עזר לי לשרוד. הכרה בחוסן בונה תחושת מסוגלות.
5.יצירת טקסים
הליכה, נשימות, מוזיקה, מדיטציה או תפילה - טקסים קטנים יוצרים תחושת יציבות פנימית. ו חוויות selfcare .
6. אימוץ חשיבה דיאלקטית
נסו להחזיק את שני הצדדים בו-זמנית: גם קשה וגם אני מתפתח/ת. גם כואב וגם נולד משהו חדש. כאן מתרחשת הצמיחה. הכאב אינו סוף ולעיתים הוא דווקא תחילתו של פרק חדש - עמוק יותר, מחובר יותר ומשמעותי יותר. צמיחה פוסט-טראומטית מזמינה אותנו להאמין ביכולת שלנו לבנות בתוכנו אדמה חדשה יציבה וחומלת יותר.
ותזכרו,
הכאב אולי היה הדלת שנפתחה בלי שביקשתם, אבל הצמיחה היא הבחירה האמיצה שלכם והדרך שבה אתם הופכים את השבר למקום שבו האור נכנס.
מקורות Janoff-Bulman, R. (1992). Shattered assumptions: Towards a new psychology of trauma. Free Press.
Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). Posttraumatic growth: Conceptual foundations and empirical evidence. Psychological Inquiry, 15(1), 1–18.
Calhoun, L. G., & Tedeschi, R. G. (2006). The foundations of posttraumatic growth: An expanded framework. In L. G. Calhoun & R. G. Tedeschi (Eds.), Handbook of posttraumatic growth: Research and practice (pp. 1–23).
Lawrence Erlbaum Associates. Zoellner, T., & Maercker, A. (2006). Posttraumatic growth in clinical psychology - A critical review and introduction of a two component model. Clinical Psychology Review, 26(5), 626–653.
הערות
