נעמה הודיה אגמון TherapiPlus. פורסם ב30.10.2025
במאמר זה אסקור את התיאוריה הפוליווגאלית של פרופ’ סטיבן פורג'ס. אתייחס לאופן שבו היא מסבירה את תגובות הגוף למצבי סכנה וביטחון ואציג כיצד טיפולים חדשניים כמו נוירופידבק ו-EMDR עוזרים למוח ולגוף לחוות ביטחון מחדש.
מהי התיאוריה הפוליווגאלית?
התיאוריה הפוליווגאלית (Polyvagal Theory) פותחה על ידי פרופ' סטיבן פורג'ס (Stephen Porges, 1994; 2011), נוירופיזיולוג שחקר כיצד מערכת העצבים האוטונומית (ANS) מגיבה לסכנה וביטחון.
בעבר היה מקובל לחשוב שמערכת העצבים פועלת באופן דיכוטומי, כלומר, במצב לחץ (סימפתטי) או במצב רגיעה (פאראסימפתטי). פורג'ס הראה שהתמונה מורכבת הרבה יותר: ישנם שלוש רמות של תגובה עצבית הפועלות באופן היררכי לפי רמת האיום הנתפסת.
- המערכת הווגאלית הוונטרלית (Ventral Vagal Complex) מאפשרת ביטחון, קשר, תקשורת ורגולציה רגשית.
- המערכת הסימפתטית מפעילה תגובות של "הילחם, ברח או היכנע" (FFF) .
- המערכת הווגאלית הדורסלית (Dorsal Vagal Complex) גורמת לקיפאון, ניתוק או השבתה (Freeze/Shutdown) .
המעבר בין מצבים אלו מתרחש באופן אוטומטי ומהיר מאוד, הרבה לפני שאנו חושבים או מדברים עליו.
נוירוספציה – איך המוח "מריח" סכנה
פורג'ס טבע את המונח נוירוספציה (Neuroception) כדי לתאר את הדרך שבה מערכת העצבים סורקת באופן לא מודע את הגוף והסביבה בחיפוש אחר סימנים של ביטחון או סכנה (Porges, 2003). לדוגמה: קול רך, מבט עיניים אמפתי או מגע חם מאותתים למוח "אני בטוח"; לעומת זאת, צעקה, חוסר קשר עין או ריח חרוך עלולים להתפרש כסכנה ולהפעיל את מערכת ההגנה.
כאשר יש איום ממשי מופעלת תגובת "הלחם או ברח".
אך כאשר אין מוצא או שליטה, הגוף עובר לשלב הקיפאון תגובה הישרדותית שנועדה "לכבות" כאב או פחד. מטופלים רבים עם טראומה מתארים מצבי ניתוק או קהות רגשית. לפי התיאוריה הפוליווגאלית מדובר במצב שבו המערכת הווגאלית הדורסלית השתלטה על המערכת והגוף "נכבה" כדי לשרוד.
מערכת הביטחון החברתית אחת התרומות החשובות של פורג'ס היא הבנת חשיבותה של המערכת החברתית. לדבריו, "מערכת העצבים שלנו זקוקה למערכת עצבים אחרת כדי להירגע".
המערכת הוונטרלית מחוברת לעצבי הפנים, הלוע והאוזניים ולכן קשר עין, טון קול, מגע ותנועה עדינה הם חלק בלתי נפרד מוויסות רגשי. כשאנחנו שומעים קול נעים או רואים חיוך, הגוף מפריש אוקסיטוצין “הורמון החיבור והאמון” והלב מאט את קצבו.
במילים פשוטות ביטחון לא נוצר לבד, אלא בקשר עם אדם אחר (Carter, 2014; Dana, 2018). טראומה דרך עדשת הפוליווגאלית כאשר אדם עובר טראומה פיזית, רגשית או נפשית מערכת העצבים "נתקעת" באחד ממצבי ההגנה. ייתכן שהוא יישאר דרוך וחרד (מצב סימפתטי) או מנותק וקהה (מצב דורסלי).
במצבים אלו המוח מתקשה לשוב למערכת הביטחון החברתית ולכן גם כשהאיום חלף הגוף ממשיך לחוות סכנה.
המטרה של טיפול בטראומה לפי פורג'ס היא לאפשר למערכת העצבים ללמוד מחדש ביטחון, חיבור ושליטה.
איך נוירופידבק עוזר לוויסות
נוירופידבק הוא טכנולוגיה טיפולית שמודדת את גלי המוח בזמן אמת ומחזירה למטופל משוב (חזותי או שמיעתי) כדי שיוכל לווסת את פעילותו.
במונחים של התיאוריה הפוליווגאלית: נוירופידבק מלמד את המוח להפעיל את המערכת הוונטרלית ולהרגיע את תגובת הלחץ. המחקר הקלאסי של פניסטון וקולקוסקי (Peniston & Kulkosky, 1991) הראה כי אימון בגלי Alpha-Theta בקרב לוחמים עם PTSD הפחית תסמינים באופן משמעותי והאפקט נשמר גם שנתיים לאחר מכן.
כיום מחקרי פרופ’ תלמה הנדלר ו Gray Matter Health מציגים קפיצת מדרגה: באמצעות טכנולוגיית Amyg-EFP Neurofeedback ניתן לווסת ישירות את פעילות האמיגדלה מרכז
הפחד במוח.
במחקר שכלל 59 מטופלים עם PTSD (Handler et al., 2021) נמצא כי המשתתפים למדו לדכא את פעילות האמיגדלה ולחוות ירידה ניכרת בתסמיני חרדה, פלשבקים ועוררות יתר. במילים פשוטות, נוירופידבק מלמד את המוח איך להפסיק להיבהל מבפנים ולהחזיר את השליטה לאזורים הקדם- מצחיים שמווסתים רגש ומחשבה.
EMDR בעיבוד טראומה
טיפול EMDR מבוסס על תנועה דו-צידית של העיניים או גירוי סנסורי אחר בזמן שהמטופל נזכר באירוע הטראומטי. העיקרון הוא שהמוח מקבל גירוי דומה לזה שמתרחש בשנת חלום (REM) ובכך מצליח לעבד מחדש את הזיכרון הקפוא ולשחרר את המטען הרגשי (Shapiro, 2018). כאשר משלבים את EMDR עם הבנה פוליווגאלית המטופל לומד להישאר נוכח ובטוח בזמן שהוא נוגע בזיכרון הקשה.
המטפל, במהלך הטיפול שם לב לסימני הגוף (עצב הואגוס) ובכך נע ממערכת העצבים הסימפתטית או הדורסלית למצב ונטרלי.
השילוב הזה יוצר תנאים מוחיים אופטימליים לעיבוד טראומה מבלי להציף את מערכת העצבים. שילוב נוירופידבק וEMDR בעשור האחרון הולכת ומתחזקת ההבנה כי שני הכלים הללו נוירופידבק ו-EMDR משלימים זה את זה.
נוירופידבק מחזק את היכולת הנוירולוגית לוויסות עצבי בעוד שEMDR מאפשר לעבד את התוכן הרגשי של הטראומה.
במחקר של van der Kolk וחבריו (2016) נמצא כי שילוב בין שני הטיפולים הביא לשיפור גדול יותר בתסמיני PTSD מאשר כל אחד מהם בנפרד. המוח האנושי לומד באמצעות חזרתיות וחוויה בטוחה.
נוירופידבק מספק למוח תרגול רציף של כניסה לרגיעה וEMDR מאפשר חוויה רגשית מתקנת.
כך מתאפשר תהליך ריפוי הוליסטי באמצעות המערכת הביולוגית ועד לחוויה התודעתית.
אז עד שאגיע לטיפול מה אני יכול לעשות בעצמי עם הידע הזה?
בהשראת עקרונות התיאוריה הפוליווגאלית ישנם תרגולים פשוטים שכל אדם יכול לשלב ביום-יום כדי לתמוך בוויסות מערכת העצבים:
1. "נשימות דיאפרגמטיות" שאיפה דרך האף במשך 4 שניות ונשיפה ארוכה דרך הפה במשך 7 שניות. הטכניקה הזו מעצבבת את עצב הואגוס ומורידה את קצב הלב לאחר מספר בודד של חזרות.
2. קול ותנועה שירה, זמזום, דיבור רך ותרגולי יוגה עדינים מפעילים את המערכת הוונטרלית. קשר עין ומגע בטוח מבט חומל או חיבוק מעודדים הפרשת אוקסיטוצין.
3.מודעות לגוף תשומת לב לתחושות גופניות בזמן רגשות מאפשרת למוח ללמוד שהגוף יכול להכיל את התחושה. אפשר לעשות מדיטציה למשך 3 דקות ביום בזמן קבוע במהלך היום (לא פחות חשוב, לחמול ולסלוח לעצמנו אם איננו מצליחים).
סיכום
התיאוריה הפוליווגאלית מציעה נקודת מבט חדשה ומרפאת: הריפוי מטראומה אינו רק הבנה שכלית של העבר אלא למידה גופנית של ביטחון בהווה.
נוירופידבק מאפשר למוח לאמן את עצמו לרוגע , EMDR מאפשר לעבד את הכאב בלי להציף את המערכת. שני הכלים מתבססים על אותו עיקרון שמציג פורג'ס חיבור במקום הישרדות.
כאשר הגוף לומד שהעולם שוב בטוח הוא מאפשר לנפש לחזור הביתה. כשהנפש מסכימה לחזור הביתה, לא פחות חשוב לה לחזור למקום של שייכות, אמפטיה, ראייה טובה וחיבור חלק שגם הוא נפגע בטראומה.
פה עבורכם,
נעמה הודיה אגמון TherapiPlus
מקורות
- Carter, C. S. (2014). Oxytocin pathways and the evolution of human behavior. Annual Review of Psychology, 65, 17–39.
- Dana, D. (2018). The Polyvagal Theory in Therapy: Engaging the Rhythm of Regulation. New York: Norton.
- Handler, T., et al. (2021). Amyg-EFP neurofeedback for regulation of emotional reactivity in PTSD. NeuroImage: Clinical, 32, 102784.
- Peniston, E. G., & Kulkosky, P. J. (1991). Alpha-Theta brainwave neurofeedback for Vietnam veterans with combat-related PTSD. Medical Psychotherapy, 4, 47–60.
- Porges, S. W. (1994). Neuroception: A subconscious system for detecting threats and safety. Psychophysiology, 31(4), 287–301.
- Porges, S. W. (2011). The Polyvagal Theory: Neurophysiological Foundations of Emotions, Attachment, Communication, and Self-Regulation. New York: Norton.
הערות
