מפורסם ב18.12.25
נעמה הודיה אגמון, מייסדת Therapiplus
תקציר
מחקרים פסיכולוגיים רבים מצביעים על תופעה מרתקת המכונה "עקומת האושר בצורת U" דפוס שבו רמות האושר נוטות להיות גבוהות בצעירות, יורדות בגיל הבגרות האמצעית ועולות שוב בשלב המאוחר יותר של החיים. מאמר זה בוחן את התופעה באופן מעמיק, תוך התמקדות מיוחדת בתקופת גיל הבגרות האמצעית, תקופה המאופיינת באתגרים ייחודיים אך גם בפוטנציאל לצמיחה אישית. המאמר מציג ממצאים מחקריים, מנתח גורמים תורמים ומציע כיווני התערבות טיפוליים המבוססים על ניסיוני כפסיכותרפיסטית.
מבוא: כשהחיים מציירים עקומה
בעבודתי בקליניקה מצאתי את עצמי מתבוננת בתבנית חוזרת ומרתקת. מטופלים רבים, במיוחד אלה הנמצאים בשנות ה-40 וה-50 לחייהם, מגיעים כשהם מתלבטים בשאלות קיומיות עמוקות: "האם זה הכול?" "מי אני בכל זה?", "מה קרה לחלומות שלי?", "למה אני מרגיש כל כך לא מרוצה למרות שהשגתי כל כך הרבה?". שאלות אלו, אשר בתחילה נראו כביטוי למשברים אישיים ייחודיים, התגלו כחלק מתופעה פסיכולוגית רחבה ומתועדת היטב - עקומת האושר בצורת U.
התופעה, אשר תועדה לראשונה באופן מחקרי על ידי כלכלנים ופסיכולוגים בשנות ה-70, מצביעה על כך שרמות האושר והרווחה הסובייקטיבית אינן קו ישר עולה או יורד לאורך החיים, אלא עוקבות אחר דפוס מעוגל המזכיר את האות U באנגלית. אנשים צעירים, בשנות ה-20 וה-30 המוקדמות, מדווחים על רמות אושר גבוהות יחסית. רמות אלו יורדות בהדרגה ומגיעות לנקודת השפל בסביבות גיל 40-50, ולאחר מכן עולות שוב בשנות ה-60 ומעלה (Blanchflower & Oswald, 2008).
כמייסדת Therapiplus, פלטפורמה שמטרתה להנגיש טיפול יעיל ובעל כלים איכותיים שונים, ראיתי מקרוב את הצורך הדחוף בהבנה מעמיקה של תופעה זו. הבנה זו איננה רק עניין אקדמי - היא מהווה מפתח לסיוע לאלפי אנשים המתמודדים עם תחושות של אכזבה, ריקנות ואובדן משמעות בשלב חיים שאמור היה, לכאורה, להיות פסגת ההישגים שלהם.
הראיות המחקריות: מה אומרים הנתונים?
המחקר על עקומת האושר בצורת U מבוסס על אוסף רחב של מחקרים בין-תחומיים. אחד המחקרים המקיפים ביותר, שנערך על ידי בלאנצ'פלאואר ואוסוולד (2008), בחן נתוני אושר מעל 500,000 אנשים ב-72 מדינות שונות. הממצאים היו עקביים להפתיע: בכל המדינות שנבדקו, ללא תלות בתרבות, במבנה החברתי או ברמת העושר הכלכלי, נמצא דפוס U דומה.חוקרים אחרים הרחיבו את הממצאים הללו. שוורדט (2016) מצא כי התופעה קיימת גם כאשר שולטים על משתנים סוציו-אקונומיים כמו הכנסה, מצב משפחתי, בריאות ותעסוקה. מה שמרתק במיוחד הוא שהדפוס נמצא גם אצל קופי אדם - שימפנזים ואורנגאוטנים מראים עקומת רווחה דומה לאורך חייהם, מה שמרמז על בסיס ביולוגי או אבולוציוני לתופעה (Weiss et al., 2012).
מדוע נקודת השפל? הבנת הגורמים הפסיכולוגיים
השאלה המרכזית שמעסיקה חוקרים היא: מדוע בדיוק בגיל הבגרות האמצעית רמות האושר יורדות? התשובה מורכבת ורב-ממדית.
לחצים חברתיים וציפיות
גיל הבגרות האמצעית הוא לעתים קרובות תקופה של עומס מקסימלי בתחומי חיים רבים בו-זמנית. אנשים בגיל זה מצויים בדרך כלל בשיא הדרישות המקצועיות, מגדלים ילדים מתבגרים או צעירים ובאותו זמן מתחילים לדאוג גם להורים המזדקנים. התופעה המכונה "דור הסנדוויץ'" יוצרת לחץ עצום מכיוונים מרובים (Grundy & Henretta, 2006).בקליניקה פגשתי אינספור מטופלים שתיארו תחושת "עשייה על אוטומט" או "הלשון בחוץ" מונחים שמתארים עבודה מפרכת, הסעות לילדים לחוגים ולמסגרות חינוך, טיפול בהורים קשישים וניסיון נואש לשמור על חיי הנישואין והזהות האישית. רחל (שם בדוי) אישה בת 47, תיארה את זה כך: "אני מרגישה שאני רק מתפקדת. אני אימא, אישה, בת, מנהלת עסק - אבל איפה אני? מי אני מתחת לכל התפקידים האלה?"
הכרה בפער בין ציפיות למציאות
אחד הגורמים הפסיכולוגיים המשמעותיים ביותר לירידה באושר בגיל הבגרות האמצעית הוא מה שאני מכנה "רגע החשבון הקיומי". זהו הזמן שבו אנשים מתחילים להבין שמרבית החלטות החיים המכוננות כבר התקבלו - בחירת קריירה, בן/בת זוג, מקום מגורים וחלון ההזדמנויות לשינויים דרמטיים מצטמצם. או כעת כל שינוי משפיע על נפשות רבות והופך להיות מורכב הרבה יותר.חוקרים כמו לכמן, ג'קסון ושור (2012) מצאו שאנשים בגיל הבגרות האמצעית חווים תהליך של "התאמת שאיפות". בצעירותם, הם החזיקו בחלומות גדולים ובציפיות גבוהות. בגיל הבגרות האמצעית, הם עומדים מול המציאות של מה שהשיגו בפועל והפער בין החלום למציאות יכול להיות כואב.משה (שם בדוי), מטופל בן 52, שיתף: "בגיל 25 הייתי בטוח שאהיה אמן מפורסם עד גיל 40. עכשיו אומנם אני אמן אך לא הצלחתי להגיע להגשמה העצמית שאני רוצה, פשוט הבנתי שלא אהיה הכוכב שחשבתי שאהיה."
השפעות ביולוגיות והורמונליות
לא ניתן להתעלם גם מהממד הביולוגי. גיל הבגרות האמצעית מאופיין בשינויים הורמונליים משמעותיים, במיוחד אצל נשים (מנופאוזה) אך גם אצל גברים (ירידה בטסטוסטרון). שינויים אלו יכולים להשפיע על מצב הרוח, רמות האנרגיה, והתחושה הכללית של רווחה (Bromberger et al., 2010).בנוסף, זוהי תקופה שבה מתחילים להופיע "סימני ההזדקנות" הראשונים -ירידה בכושר הגופני, בעיות בריאותיות ראשונות, שינויים במראה החיצוני. אלו יכולים להוות תזכורת מוחשית לתמותה ולחלוף הזמן, מה שתורם לתחושות של דיכאון וחרדה קיומית.
השפעת הטכנולוגיה והשוואה חברתית
בעידן המודרני נוסף אתגר חדש ל גיל הבגרות האמצעית הרשתות החברתיות ו"תרבות ההשוואה". מחקרים מראים שחשיפה לרשתות חברתיות קשורה לירידה ברווחה נפשית, במיוחד בקרב אנשים בגיל הבגרות האמצעית (Appel, Gerlach & Crusius, 2016). הסיבה: התמונות. סיפורים המתוייגים ברשתות חושפים אותנו למצג מוצלח ומלוטש של חייהם של אחרים, מה שמעצים את הפער התפיסתי בין מה שיש לנו למה שהיה יכול להיות.מירי, בת 44, תיארה: "אני גוללת בפייסבוק ורואה חברים משכבת הגיל שלי מתחילים עסקים מצליחים, נוסעים לחופשות אקזוטיות, מתנסים בתחביבים מדהימים. ואני? אני נאבקת לעמוד בסוף החודש ומנסה למצוא עשר דקות לעצמי, מה להם יש שלי אין?."
הצד המואר: צמיחה והתפתחות בגיל הבגרות האמצעית
למרות האתגרים, חשוב להדגיש שגיל הבגרות האמצעית איננו רק תקופה של משבר וירידה. מחקרים מראים שזוהי גם תקופה של צמיחה פסיכולוגית משמעותית. לכמן וחוקרים אחרים (2008) מצאו שאנשים בגיל הבגרות האמצעית מפתחים בדרך כלל בשלות רגשית גבוהה יותר כלומר, יכולת טובה יותר לווסת רגשות ולהתמודד עם לחץ. בנוסף מצאו כי עד תקופה זו האדם צובר חוכמת חיים שמסייעת לו להבין בצורה עמוקה ובהירה יותר יחסים אישיים ודינמיקות חברתיות. בתקופת גיל הבגרות האמצעית האדם מגיע למקום בו הוא יותר נאמן לעצמו ושואף לממש את האותנטיות שלו ובכך פחות להיות מושפע מלחצים חיצוניים. מתוך כל אילו האדם בתקופה זו יותר מודע ומכיר מה הערכים החשובים לו ומה סדר העדיפות שעל פיו פועל. מהלך שנות עבודתי עם מאות מטופלים בגיל הבגרות האמצעית, ראיתי שוב ושוב איך התקופה הזו, למרות הקשיים, יכולה להיות קפיצת מדרגה משמעותית לקראת אותנטיות וערך עצמי אמיתי.
כיווני התערבות טיפולית: איך לעבור את השפל
כפסיכותרפיסטית ומייסדת Therapiplus פיתחתי גישה טיפולית רב-ממדית לעבודה עם אנשים בגיל הבגרות האמצעית. הגישה משלבת אלמנטים מפסיכולוגיה חיובית, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, וגישות אקזיסטנציאליות.
1. התמודדות עם ההשוואה החברתית
צעד ראשון חשוב הוא להפחית את נזקי ההשוואה החברתית. זה כולל הגבלת חשיפה לרשתות חברתיות או שימוש מודע ומכוון בהן, פיתוח מודעות לעובדה שאנשים משתפים בעיקר את ההצלחות והפסגות, ותרגול אסרטיביות והצבת גבולות.
2. בחינה מחדש של ציפיות ושאיפות
עבודה טיפולית לגיטימית על התאמת ציפיות אינה "ויתור עצמי" אלא בשלות. זה כולל זיהוי ערכים אישיים אותנטיים לעומת ערכים שנכפו מבחוץ (או מבפנים) הגדרה מחדש של "הצלחה" במונחים אישיים ומשמעותיים, וחגיגת הישגים קיימים במקום התמקדות במה שחסר.
3. מציאת משמעות דרך נתינה
מחקרים מראים שמעורבות בפעילות התנדבותית או תרומה לקהילה קשורים לרמות אושר גבוהות יותר, במיוחד בגיל הבגרות האמצעית (Piliavin & Siegl, 2007). זה יכול לספק תחושת משמעות ושייכות.
4. טיפוח קשרים חברתיים
חיזוק קשרים חברתיים איכותיים הוא אחד המנבאים החזקים ביותר לרווחה. זה כולל השקעה ביחסים קיימים, פתיחות ליצירת קשרים חדשים, ושיתוף פגיעויות וחוויות אותנטיות.
5. טיפול בבריאות הגופנית
שיפור הפעילות הגופנית, שינה ותזונה יכולים להשפיע משמעותית על רווחה נפשית. ההשפעה היא הן פיזיולוגית (דרך הורמונים וכימיקלים במוח) והן פסיכולוגית (תחושת שליטה ויכולת).
העלייה מהשפל: למה האושר חוזר?
אחד האלמנטים המעודדים ביותר בעקומת ה-U הוא העובדה שהירידה איננה קבועה. מרבית האנשים חווים עלייה משמעותית ברווחה החל מסוף שנות ה-50 ומתחילת שנות ה-60.המחקר מצביע על מספר סיבות לכך:
-הקלה בלחצים הילדים בוגרים ועצמאיים יותר, הלחצים המקצועיים מתמתנים, ההורים המזדקנים במקרים רבים כבר לא מצריכים טיפול אינטנסיבי.
-ציפיות מותאמות: אנשים מבוגרים יותר למדו להתאים את ציפיותיהם למציאות ולהעריך את מה שיש להם.
-פרספקטיבה על הזמן: המודעות לסופיות החיים, למרות שנשמעת קודרת, למעשה מחדדת את היכולת להעריך את ההווה וליהנות מרגעים פשוטים.
-בשלות רגשית: עם השנים, אנשים מפתחים כלים טובים יותר להתמודדות עם אתגרים וויסות רגשי.
סיכום: אושר הוא מסע, לא יעד
עקומת האושר בצורת U מלמדת אותנו שיעור חשוב: אושר איננו קו ישר והתנודות שלו הן חלק טבעי ואוניברסלי מהחוויה האנושית. גיל הבגרות האמצעית, למרות האתגרים הייחודיים שלו, איננו משבר בלתי נמנע אלא הזדמנות לצמיחה, לבחינה מחדש ולהגעה לאותנטיות עמוקה יותר.כמישהי שליוותה מאות אנשים דרך התקופה המאתגרת הזו, אני יכולה להעיד שהדרך דרך השפל היא לא רק הכרחית - היא יכולה להיות מעצבת ומעשירה. היא מזמנת אותנו לשאול שאלות חשובות על מי אנחנו, מה חשוב לנו ואיך אנחנו רוצים לחיות את שארית חיינו. לא למנוע או להדחיק או להכחיש את הקשיים אלא לעזור לאנשים לנווט דרכם בחוכמה, באומץ, ובתקווה. כי מעבר לשפל, העקומה עולה שוב. היופי הוא שהעלייה הזו לא מגיעה בגלל שהנסיבות החיצוניות משתפרות, אלא בגלל שאנחנו משתנים - הופכים עמוקים יותר, חכמים יותר ומחוברים יותר לאמת שלנו.
מקורות
Appel, H., Gerlach, A. L., & Crusius, J. (2016). The interplay between Facebook use, social comparison, envy, and depression. Current Opinion in Psychology, 9, 44-49.
Blanchflower, D. G., & Oswald, A. J. (2008). Is well-being U-shaped over the life cycle? Social Science & Medicine, 66(8), 1733-1749.
Bromberger, J. T., Kravitz, H. M., Chang, Y., Cyranowski, J. M., Brown, C., & Matthews, K. A. (2011). Major depression during and after the menopausal transition: Study of Women's Health Across the Nation (SWAN). Psychological Medicine, 41(9), 1879-1888.
Grundy, E., & Henretta, J. C. (2006). Between elderly parents and adult children: A new look at the intergenerational care provided by the 'sandwich generation'. Ageing & Society, 26(5), 707-722.
Lachman, M. E., Teshale, S., & Agrigoroaei, S. (2015). Midlife as a pivotal period in the life course: Balancing growth and decline at the crossroads of youth and old age. International Journal of Behavioral Development, 39(1), 20-31.
Piliavin, J. A., & Siegl, E. (2007). Health benefits of volunteering in the Wisconsin longitudinal study. Journal of Health and Social Behavior, 48(4), 450-464.
Schwandt, H. (2016). Unmet aspirations as an explanation for the age U-shape in wellbeing. Journal of Economic Behavior & Organization, 122, 75-87.
Weiss, A., King, J. E., Inoue-Murayama, M., Matsuzawa, T., & Oswald, A. J. (2012). Evidence for a midlife crisis in great apes consistent with the U-shape in human well-being. Proceedings of the National Academy of Sciences, 109(49), 19949-19952.
הערות
